Forgetting Yaaleh Vi-yavo

What is the halacha if someone forgot yaaleh vi-yavo on Rosh Chodesh morning and remembered after he davened mussaf. Must he repeat the Shmoneh Esrei?

YES!! 

That is the short answer. Here is the long answer-).

One of the highlights - Chacham Ovadiah was GREAT friends with Rav Zolty but that doesn't prevent him from proving that his understanding of the Rashba was incorrect based on .... the Rashba himself.

Another highlight - He sends to a teshuva of the Kojiklover ztz"l in the Eretz Tzvi. THAT is a yuntiv! 

שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן ו

שאלה: יחיד שהתפלל שחרית בראש חודש, ושכח לומר יעלה ויבא, ונזכר לאחר שהתפלל מוסף, האם צריך לחזור ולהתפלל שחרית, או לא?

תשובה: בברכות (דף ל:), טעה ולא הזכיר ראש חודש בשחרית אין מחזירים אותו, מפני שיכול לאומרה בתפלת המוספין. אמר רבי יוחנן, ובצבור שנו. ופירש רש"י, זה שאמרנו שאין מחזירין אותו, משום ששומע תפלת שמונה עשרה מהשליח צבור, ויש מקצת הזכרת ראש חודש, אבל ביחיד צריך לחזור. ובעל הלכות גדולות פירש דהיינו בשליח צבור שאינו חוזר משום טורח צבור, אבל יחיד חוזר. וזו לשון הרי"ף שם, ובצבור שנו, פירוש מפני טורח צבור, אבל יחיד מחזירים אותו. ופירשו תלמידי רבינו יונה, כלומר שליח צבור שטעה אינו חוזר מפני טורח צבור, והרי תפלת מוסף לפניו שמזכיר בה ראש חודש, אבל יחיד בין אם היה מתפלל בביתו יחידי בין מתפלל עם הצבור חוזר, ומכל מקום אם שומע החזרה מהשליח צבור מתחלה ועד סוף ומתכוין לצאת, די לו בכך. ע"כ. ומבואר שמפרשים דעת הרי"ף כפירוש בעל הלכות גדולות. וכן כתב הרא"ה בספר פקודת הלוים (עמוד פ') בדעת הרי"ף. וכן פסק הרמב"ם (בפרק י' מהלכות תפלה הלכה יב), שאם טעה שליח צבור ולא הזכיר ראש חודש בשחרית עד שהשלים תפלתו, אינו חוזר, מפני טורח צבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ראש חודש. וכן פירשו הראבי"ה (ברכות סימן פה, וראש השנה סוף סימן תקמו), והאור זרוע חלק ב' (סימן תס), והארחות חיים (הלכות תפלה אות קג). וכן כתב הרשב"א בחידושיו לברכות שם. וכן כתבו בספר המכתם והמאירי שם. וכן כתב רבינו מאיר המעילי בספר המאורות שם. וכן כתב רבינו ישעיה הראשון בפסקיו שם.

והנה בשבולי הלקט (סימן קעא) כתב, ודוקא כשהתפלל ביחיד מחזירים אותו, אבל אם התפלל בצבור אינו חוזר, ופירש רבינו חננאל, הואיל ומתפלל עם הצבור, מפני טורח צבור שלא ימתינו אותו עד שישלים תפלתו לא הטריחוהו לחזור, אבל יחיד שלא בצבור חוזר. ורש"י פירש וכו'. ע"ש. וכן כתבו הראב"ן (סימן קעב), והרוקח (סימן שכב) בשם רבינו חננאל. ע"ש. ולכאורה משמע שכל יחיד שמתפלל בצבור ושכח לומר יעלה ויבא בשחרית אין צריך לחזור ולהתפלל, מפני שתפלת המוספין לפניו. וקצת קשה שאם כן למה חששו בזה לטורח צבור שימתינו לו עד שיסיים תפלתו, והלא אין רגילות כלל להמתין לכל יחיד שלא סיים תפלתו. וכבר עמד בזה בספר עינים למשפט (ברכות ל:). אכן ראיתי בספר שיח יצחק על חגיגה בקונטרס תפלת כל פה (סימן קכו סק"ד) שהביא דברי הראב"ן והשבולי הלקט בשם רבינו חננאל הנ"ל, ופירש כוונת רבינו חננאל על שליח צבור שטעה בתפלת לחש שלו שאינו חוזר, מפני שהצבור עומדים ושותקים וממתינים לו עד שיסיים תפלת לחש שטעה בה. ולרבינו חננאל נכלל במה שאמרו בצבור שנו, בין כשטעה השליח צבור בלחש בין כשטעה בחזרה. ע"ש. אבל הגאון רבי בן ציון ליכטמן בספר בני ציון (סימן קכו סק"ז) פירש הדברים כפשטם, שכל יחיד שמתפלל בצבור ששכח יעלה ויבא, אין צריך לחזור, לדעת רבינו חננאל, ושכן דעת הרי"ף. והעלה במסקנתו להלכה, שאף על פי שלכתחלה אפילו יחיד שהתפלל בצבור וטעה ושכח יעלה ויבא ודאי צריך לחזור ולהתפלל, כמו שכתבו הפוסקים והטור והשלחן ערוך. אבל בדיעבד שנזכר אחר שהתפלל מוסף אינו חוזר. ורק ביחיד שמתפלל בביתו ושכח לומר יעלה ויבא ונזכר לאחר תפלת מוסף חוזר ומתפלל, כמו שכתב בשיורי ברכה בשם הרשב"א. מה שאין כן יחיד המתפלל בצבור. ע"ש. ולפי דבריו יש ליישב קצת הוראת הרב הלכות קטנות חלק א' (סימן עח), שאירע לו ששכח יעלה ויבא בשחרית, ונזכר באמצע החזרה, וכיון לחזרת הש"צ, וצירף סברת הרמ"ע וכו'. ע"ש. ותמה עליו הגאון יעב"ץ במור וקציעה (סימן קכו), שאין שום תועלת במה שכיון לחזרת הש"צ, כיון שלא נתכוון בה מתחלה ועד סוף וכו'. ע"ש. ולפי הנ"ל יש מקום ליישב מה שעשה מעשה. ומכל מקום מכיון שדברי הר"ח סתומים בזה, נראה שאין לנו לזוז מדברי כל הפוסקים הנ"ל, ולכן גם יחיד המתפלל בצבור ששכח יעלה ויבא בשחרית אפילו נזכר אחר שהתפלל מוסף, חוזר ומתפלל. ועיין להרה"ג המו"ל ספר ראבי"ה (ריש עמוד סג), שהבין פירוש רבינו חננאל כפירושו הראשון של רש"י, וי"ל ע"ד. ודו"ק.

וכן פסקו הטור והשלחן ערוך (סימן קכו סעיף ג'). וכתב רבינו מנחם עזריה מפאנו באלפסי זוטא ברכות שם: ומסתברא לן שאפילו יחיד שהתפלל מוסף בראש חודש ונזכר שלא אמר יעלה ויבא בשחרית אינו חוזר, ואין צריך לומר שאינו מתפלל מנחה שתים, כי לא יהיה דיעבד של יחיד חמור יותר משליח צבור לכתחלה. וכן כתב הרמ"ע מפאנו בתשובה (סימן כה). והוסיף, הגע עצמך שליח צבור שנזקק להוציא עשרה שאינם בקיאים להתפלל, ושכח ולא הזכיר ראש חודש בשחרית, הרי הוא פוטר עצמו ואת חבריו לכתחלה בתפלת המוספין, ולא אחד בהם שיחזור להתפלל שחרית, לא יהיה יחיד הבקי בדיעבד אלא כעשרה שאינם בקיאים לכתחלה. עכת"ד. ובכנסת הגדולה (סימן תכב) הביא דברי הרמ"ע מפאנו בתשובה הנ"ל, וכתב: ואף על פי שהרב לא כתב כן אלא להלכה, נכון הדבר אף למעשה, שלא יהא אלא ספק, אין לחזור מן הספק, וכן הורתי הלכה למעשה. ושמעתי שהגאון רבי יוסף אישקאפה נר"ו (בעל ראש יוסף) הורה שצריך לחזור, ולא שמעתי טעמו. ע"כ. והמגן אברהם (סימן קכו סק"ג) הסכים לדברי הכנסת הגדולה. אבל הפרי חדש (שם סעיף ג') פסק שצריך לחזור ולהתפלל, ודלא כהכנסת הגדולה. וכן כתב הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן קכו), וכתב, שאף אם אינו אלא ספק, הא קיימא לן בטור ושלחן ערוך /או"ח/ (סימן קז סעיף א'), ספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל, ואין ללמוד כלל מה שהקילו בצבור, שהוא מפני טורח צבור, וחשיב לגבייהו דיעבד, שהרבה חששו חכמים לטורח צבור, ולא חשו ליחיד, ואין לך אלא מה שאמרו, ולכן העיקר הוא שהיחיד חוזר ומתפלל שחרית. ע"ש. ועיין עוד בספר מאמר מרדכי (סימן קכו סק"ה). ע"ש. ומרן החיד"א בברכי יוסף (סימן קח סק"ה) הסכים תחלה לדברי הרמ"ע מפאנו והכנסת הגדולה והמגן אברהם, ודלא כהפרי חדש. ושוב חזר בו בשיורי ברכה (שם אות ב'), לפי שאחר זמן רב מצא בתשובת הרשב"א בכתיבת יד שפסק, שאם שכח לומר יעלה ויבא בשחרית ראש חודש, ולא נזכר עד שהתפלל מוסף, והגיע זמן מנחה, מתפלל מנחה שתים, ואם נזכר בשעת מוסף אינו מתפלל תשלומין אלא במנחה. [כלומר, שלא יתפלל מוסף שתים, שכשם שאין תשלומין למוסף, כך אין הוא משלים לשחרית, עיין בברכי יוסף (סימן קח סק"ג) בשם נחלת צבי. וכן כתב הרמ"ע מפאנו באלפסי זוטא (ריש פרק תפלת השחר), וכן פסק מרן החיד"א בקשר גודל (סימן כב אות ו'), ובשלמי צבור (דף קסט ע"ב), ובשואל ומשיב תליתאה (חלק ב' סוף סימן ג'), ובשו"ת יד אליהו רגולר (חלק אורח חיים סוף סימן ח'). וראה עוד בצל"ח ובספר ראשון לציון (ברכות כו). ואכמ"ל]. וזה מבואר היפך דברי הרמ"ע מפאנו והכנסת הגדולה. ומעתה הואיל ויצא הדבר מפי הרשב"א, הכי נקטינן, ואפשר שגם הרמ"ע אילו שמיע ליה סברת הרשב"א היה מבטל דעתו. ולכן דברי הפרי חדש קיימים. וכן כתב הגאון מהר"י זיין (בעל פרח שושן) בתשובה כתב - יד. ע"כ. והניף ידו שנית בשיורי ברכה (סימן קכו), שאחרי הודיע ה' אותנו דברי הרשב"א בתשובה שצריך לחזור ולהתפלל, ודלא כהרמ"ע מפאנו, כן ראוי להורות. ע"ש. וכן פסק בספרו קשר גודל (סימן כא אות ו'). וכן פסקו הרב המגיה בשלמי צבור (דף רכב ע"ב), והרב מנחת אהרן פארדו (כלל טז סוף אות מ'). וכן כתב הרב בית עובד (דף פז ע"ב). וכן דעת המגן גבורים (סימן קכו סק"ד). וכן כתב בספר תהלה לדוד (סימן קכו סק"א). וכן פסק בקיצור שלחן ערוך (סימן יט סעיף יא). וכן פסק בפשיטות בשו"ת בית שערים (חלק אורח חיים סימן קמה). ע"ש.


וראיתי לידי"נ הגאון המפורסם רבי יעקב בצלאל ז'ולטי זצ"ל, בשו"ת משנת יעב"ץ אורח חיים (הלכות ראש חודש סימן ג' אות ד') שכתב, שנידון שלנו תלוי במחלוקת הראשונים, כי התוספות (ברכות כו:) כתבו, שרבינו יהודה (שירליאון) היה אומר, שאם טעה ולא הזכיר ראש חודש במנחה ועבר ראש חודש, לא יתפלל בלילה ערבית שתים, שהרי התפלל כל תפלת המנחה בראש חודש, חוץ מיעלה ויבא, והרי גם אם יחזור להתפלל תשלומי מנחה במוצאי ראש חודש, לא ירויח כלום, שהרי לא יזכיר עוד ראש חודש, ותפלת שמונה עשרה התפלל כבר מבעוד יום. ולא דמי למה שאמרו בגמרא שם /ברכות כ"ו/, טעה ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצאי שבת ערבית שתים, ושתיהן של חול, שזהו משום שלא התפלל מנחה כלל, אם כן ירויח במה שמתפלל במוצאי שבת תפלת שמונה עשרה, אף על פי שלא יזכיר של שבת, [וכן הסכים המאירי שם. וכן כתב רבינו אליהו מלונדריש בפסקיו לברכות עמוד סה]. ומיהו מדברי הרי"ף לא משמע כן, אלא אף במקום שאינו מרויח כלום בתפלתו צריך לחזור ולהתפלל פעם אחרת. ע"כ. וכן כתבו הרא"ש ותלמידי רבינו יונה שם בשם חכמי פרובינצא, שכל שלא יצא ידי חובה בתפלתו, נחשב כאילו לא התפלל כלל, וצריך להתפלל שתים לערב אף על פי שלא יזכיר ראש חודש. [וכן כתבו בספר האשכול סוף סימן כה עמוד נח, ובשבולי הלקט סימן קעז]. ע"ש. ונראה שרבינו יהודה סובר שתפלת ראש חודש שהיא יעלה ויבא אינה מסדר תפלת שמונה עשרה, אלא תפלה בפני עצמה, ומה שאמרו שאם לא הזכיר ראש חודש מחזירים אותו, לא משום שנחשב כאילו לא התפלל שמונה עשרה כלל, אלא שצריך לחזור משום יעלה ויבא. ולכן יפה כתבו הרמ"ע מפאנו והכנסת הגדולה, שזהו דוקא אם לא התפלל מוסף, שאם הזכיר ראש חודש במוסף עולה לו במקום יעלה ויבא, שהרי עיקר חיובו לומר מעין המאורע, ובזה כבר יצא בתפלת מוסף של ראש חודש. אבל הרשב"א סבירא ליה כדעת חכמי פרובינצא, שיעלה ויבא הוא חלק מהתפלה עצמה, ואם לא אמרה הרי הוא כאילו לא התפלל כלל, ולכן אפילו התפלל מוסף של ראש חודש, מכל מקום הרי לא התפלל שמונה עשרה בשחרית, ולכן חייב לחזור ולהתפלל שחרית. ולפי זה מה שכתב הברכי יוסף בשיורי ברכה שאילו ראה הרמ"ע דברי הרשב"א היה מבטל דעתו, יש לדחות ולומר שהרמ"ע יסבור כרבינו יהודה. וכבר כתבו תלמידי רבינו יונה, וכן הרא"ש בשם רבינו יונה, שהנכון לצאת ידי ספק שיתפלל אותה לערב בתורת נדבה, ואין צריך לחדש בה דבר, שמכיון שמתפלל אותה על דרך הספק אין לך חידוש גדול מזה. וכן פסק בשלחן ערוך /או"ח/ (סימן קח סעיף יא). ולפי זה יפה פסקו הכנסת הגדולה והמגן אברהם, שאם התפלל מוסף ונזכר שלא אמר יעלה ויבא בשחרית, אין צריך שוב להתפלל שחרית, שלא יהא אלא ספק, נכון שלא יתפלל שנית, כיון שהדבר תלוי במחלוקת של רבינו יהודה וחכמי פרובינצא. עכת"ד. ולא תעזוב נפשי לשאול, שגם למטוניה דמר הרי היה לו לפסוק לחזור ולהתפלל בנדבה ואין צריך לחדש בה דבר, כהכרעת רבינו יונה והרא"ש ומרן השלחן ערוך הנ"ל. (וע"ע בתשובת הרשב"א (סי' צא), ובלחם משנה פ"י מהל' תפלה סוף ה"ו). וכן כתב הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה. אך לפע"ד במחכ"ת אשתמטיתיה דברי הרשב"א בחידושיו לברכות (כו:) בד"ה ואם הבדיל וכו', וזו לשונו: כתבו התוספות, אם שכח להזכיר יעלה ויבא במנחה של ראש חודש, אינו חוזר ומתפלל ערבית שתים, כי מה ירויח בחזרתו, שאף בתשלומין אינו מזכיר של ראש חודש. והוא הדין למי שהתפלל במנחה של שבת שמונה עשרה ברכות ולא הזכיר של שבת, ודבר ברור הוא, שהרי בגמרא אמרו טעה ולא התפלל מנחה בשבת, כלומר שלא התפלל כלל, הא אם התפלל אלא שלא הזכיר של שבת לא. וטעמא דידהו טעמא דמסתבר הוא, כיון שהמתפלל בתשלומין שתים של חול. ע"כ. הא קמן שהרשב"א סובר כדברי רבינו יהודה. (וכן כתב בשמו בארחות חיים הלכות תפלה סוף אות קה). וזה היפך ממה שכתב המשנת יעב"ץ, שהרשב"א חולק על רבינו יהודה וסבירא ליה כחכמי פרובינצא, וזה אינו. ולכן דעת לנבון נקל שגם הדמיון שדימה המשנת יעב"ץ נידון שלנו למחלוקת הראשונים הנ"ל, [וכעת ראיתי שכן כתב גם הגאון רבי אריה צבי פרומר בשו"ת ארץ צבי (סי' פז)], אינו מוכרח כלל, ולא קרב זה אל זה, כי דברי רבינו יהודה והרשב"א באופן שעבר ראש חודש, והמדובר על תפלת תשלומין של מנחה שלא הזכיר בה ראש חודש, ומכיון שאי אפשר עוד לתקן כלום במה שיתפלל בתפלת התשלומין בלילה, שהרי לא יזכיר עוד ראש חודש, ומאי דהוה הוה, לכן לא יתפלל תשלומין למנחה. והוא הדין לגבי מנחה של שבת שהתפלל שמונה עשרה ולא הזכיר של שבת. אבל כאן שנזכר בעצם היום של ראש חודש, ועדיין יש ביכלתו לתקן המעוות על ידי שיחזור להתפלל שחרית ולהזכיר יעלה ויבא, אין הזכרת מעין המאורע בתפלת מוסף מועילה במקום תפלת שחרית כהלכתה, שהרי כל תפלה חובה היא לעצמה, ואכתי סמי בידיה לתקן את אשר החסיר הזכרת יעלה ויבא במה שיחזור ויתפלל שחרית, אף לאחר שהתפלל מוסף. [דקיימא לן אם התפלל מוסף קודם שחרית יצא ידי מוסף, וחוזר ומתפלל שחרית. וכמו שכתב בבית יוסף (ריש סימן רפו) בשם הרשב"א ואהל מועד. וכן הוא בחידושי הרשב"א ברכות (כח) בד"ה תנו רבנן. וזה נעלם מהערוך השלחן סי' רפו סעיף ט. וכן פסק הרמ"א בהגה שם /או"ח סי' רפ"ו/ ועיין עוד בשו"ת הרשב"ש (סימן סג)]. ואף במנחה של ראש חודש אם שכח להזכיר יעלה ויבא, ובלילה השני הוא ראש חודש גם כן, חוזר ומתפלל תשלומי מנחה, כיון שיתקן המעוות בחזרתו, וכמבואר במגן אברהם (סימן קח סקט"ז). וכן הסכימו האחרונים. (ועיין עוד בשו"ת חבלים בנעימים חלק ג' סימן ה'). סוף דבר דברי הרשב"א בזה נכונים לכל השיטות של הראשונים הנ"ל, והצדק עם מרן החיד"א שכתב שאילו ראה הרמ"ע מפאנו דברי הרשב"א בתשובה היה חוזר בו ומבטל דעתו. ועיין להגאון רא"מ הורוויץ בשו"ת אהל משה חלק ב' (סימן נו), שכתב גם כן להשיג על דברי הרמ"ע מפאנו. ע"ש. (והובא בהערה בספר אלפסי זוטא סוף פרק ד' דברכות).
אמנם ראיתי להגאון רבי עזרא טראב ז"ל, אב"ד דמשק, בשו"ת שערי עזרה (חלק אורח חיים סימן ד'), שאחר שאסף איש טהור מחלוקת האחרונים, ודברי מרן החיד"א בברכי יוסף, וחזרתו בשיורי ברכה, סיים, שעדיין הלב מהסס אם נאמר בזה ספק ברכות להקל ואינו חוזר ומתפלל שחרית, כדברי הרמ"ע מפאנו והכנסת הגדולה והמגן אברהם, או שמא מאחר שגדול המורים הרשב"א ז"ל פסק שצריך לחזור ולהתפלל, כן ראוי להורות, כמו שכתב מרן החיד"א ז"ל. וכעת היה נראה לי שסוף סוף מידי מחלוקת לא יצאנו וספק ברכות להקל. אבל חכמי ורבני הישיבה הסכימו כהצד השני, שיש להורות כדעת הרשב"א. וכעת לא מכרעא מילתא, שהרי אפילו נגד מרן שקבלנו הוראותיו קיימא לן ספק ברכות להקל, ואפילו כיחיד נגד רבים. עכת"ד. ועמו הסליחה, שהרי ידוע מה שכתב הרמ"א בהגה בחשן משפט (סימן כה), שאף על פי שבכל מקום הלכה כבתראי, מכל מקום אם נמצא תשובת גאון שלא עלה זכרונה על ספר ונמצאו אחרונים חולקים, אין צריך לפסוק כדברי האחרונים בזה, שאפשר שלא ידעו דברי הגאון, ואילו שמעו היו חוזרים בהם. מהר"י קולון. ע"כ. ועיין בש"ך שם בשם מהר"ם אלשיך (סימן לט) שכתב, שלא אמרו הלכה כבתראי אלא כגון הדרגת אמוראי בתראי נגד אמוראי קמאי, אבל כשיש הבדל ביניהם כהדרגת שבין אמוראי לתנאי לא קיימא לן כוותייהו, שהרי אין אמורא יכול לחלוק על תנא והוא הדין לגבי הפוסקים. ע"ש. (ועיין עוד בש"ך יורה דעה סימן רמב בקיצור הנהגת איסור והיתר אות ח', שהביא דברי הרמ"א הנ"ל להלכה). וכיוצא בזה כתבו גאוני אלג'יר בהקדמת שו"ת התשב"ץ, לגבי מרן, שאילו היה רואה תשובת התשב"ץ היה חוזר בו. וכן כתב הגאון רבי יהודה עייאש בשו"ת בני יהודה חלק ב' (סימן קכד). וכיוצא בזה כתב המהר"ם פדואה בתשובה (סימן טז), שהואיל והרשב"א כתב להיפך בטלה דעתי נגדו. ע"ש. וכיוצא בזה כתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סימן נו) על מרן. ועיין עוד בשו"ת יוסף אומץ (סוף סימן פ'). ובספר נוה שלום למהר"ש שולאל (סי' רסט ס"ק כד). ע"ש. ואם כן נראה שגם בנידון שלנו לא שייך לומר ספק ברכות להקל, שאילו היה רואה הרמ"ע דברי הרשב"א בתשובה לא היה חולק עליו. וכן כתב כיוצא בזה השערי עזרה עצמו (בחלק יורה דעה סימן ד' דף לג סוף ע"ג) בשם האחרונים. ע"ש. (ועיין עוד במה שכתבנו בזה בהקדמה לשו"ת הרמב"ם פאר הדור הנד"מ, הוצאת מכון ירושלים תשמ"ג). וכן ראיתי בשו"ת מהר"ם בריסק חלק ג' (סימן ז'), שהעלה בנידון דידן שהעיקר כהברכי יוסף בשיורי ברכה, שפסק כהרשב"א, שצריך לחזור ולהתפלל, מטעם הנ"ל. גם הלום ראיתי בשו"ת קב חיים (סימן צז) שכתב, שבודאי שיש להורות כמו שכתב בשיורי ברכה בשם הרשב"א, שצריך לחזור ולהתפלל. וכן הסכים בשערי תשובה (סימן קח ס"ק יב). וכן פסק בספר מגן גבורים (סימן קכו). גם בספר קיצור שלחן ערוך שנתפשטו הוראותיו, פסק שצריך לחזור ולהתפלל, וכמדומה שכן פשטה הוראה לפסוק כן. אולם בכל זאת אם אחד רוצה לסמוך על המגן אברהם והאחרונים להקל בספק ברכות אין מזניחים אותו. ע"כ. ומשמע מסיום דבריו שאינו יכול להתפלל בתנאי נדבה, משום שפסק בשלחן ערוך /או"ח/ (סוף סימן קז) שהמתפלל נדבה צריך שיהיה זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מתחלה ועד סוף. וכן דעת הגאון רבי חיים בכ"ר דוד אבולעפייא בשו"ת נשמת חיים (חלק אורח חיים סימן ד'). והחיי אדם בנשמת אדם (כלל כד סימן ג'). ע"ש. אולם אין כן דעת רוב האחרונים, אלא בכל ספק בהלכה אם צריך לחזור ולהתפלל, גם בזמן הזה שאין מכוונים כל כך, רשאי לחזור ולהתפלל בתנאי דנדבה, וכמו שכתב המשנה ברורה בביאור הלכה (סוף סימן קז) שדין זה לא שייך בספק התפלל וכו', ושכן כתבו האחרונים. וכן העלה הרב המגיה בשלמי צבור (דף שכד ע"ד). וכן כתב עוד בפשיטות שם (בדף קכט ע"ג אות ו', ובדף קל ע"א אות ט'). ע"ש. וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סוף סימן קז), ושכן פסק החסד לאלפים. וכן כתב הגאון רבי אברהם הכהן מסאלוניקי בספר יוקח נא (סוף סימן קז), ובשו"ת מעט מים (סימן ב') בד"ה וחזיתיה, והלאה. וכן כתב בשו"ת אור לי (סימן כז), ובמכתב לחזקיהו בתשובה (סימן י' דף מג ע"ב). וכן פסק בספר בן איש חי (פרשת משפטים אות יד וט"ז וי"ח). וכן כתבו עוד הרבה אחרונים. ואכמ"ל. ועיין במסגרת השלחן על הקיצור שלחן ערוך (סימן יט אות י'), ובשו"ת דברי יושר ח"ג (סי' ג אות ב). וי"ל ע"ד. ודו"ק.
ואנכי הרואה להגאון רבי יוסף חיים בספר בן איש חי שנה ב' (פרשת ויקרא אות יג) שכתב, אם שכח לומר יעלה ויבא בראש חודש ולא נזכר עד שהתפלל מוסף, לא יחזור להתפלל אחר תפלת מוסף, אלא יתפלל מנחה שתים לתשלומין, וכמו שכתב מרן החיד"א בשיורי ברכה סימן קח בשם הרשב"א. ע"כ. הנה בעיקר הדין דעתו לפסוק כדברי הרשב"א בתשובה, ודלא כהרמ"ע מפאנו. אבל מה שכתב שלא יחזור להתפלל אחר מוסף אלא יתפלל מנחה שתים לתשלומין, אף שכן כתב גם בקשר גודל (סימן כא אות ו') שיתפלל מנחה שתים, מכל מקום נראה שאם נזכר בבוקר, לפני שיעבור זמן תפלת שחרית, צריך לחזור ולהתפלל שחרית עם יעלה ויבא, שמכיון שאם התפלל מוסף לפני שחרית יצא, למה לא יחזור להתפלל שחרית שהיא תפלה בזמנה, וידחה אותה במזיד לזמן מנחה כדי שיתפלל תשלומין. וכן מוכח מדברי הפרי חדש והשיורי ברכה. ע"ש. ומה שכתב הרשב"א שאם לא נזכר עד שהתפלל מוסף והגיע זמן מנחה יתפלל מנחה שתים, מיירי שבאמת נזכר אחר שהגיע זמן מנחה, לפיכך נידון כשוגג שמתפלל מנחה שתים, וגם מה שסיים הרשב"א, שאם נזכר בשעת מוסף אינו מתפלל תשלומין אלא במנחה, כוונתו שלא יתפלל מוסף שתים, וכמו שכתבנו לעיל, ולעולם מיירי שנזכר אחר שעבר זמן תפלת שחרית, וארישא קאי. אבל אם נזכר לפני שיעבור זמן תפלת שחרית, בודאי שצריך לחזור ולהתפלל שחרית עם יעלה ויבא, אף על פי שכבר התפלל מוסף. וכן כתב להדיא בקיצור שלחן ערוך (סימן יט סעיף יא), וזו לשונו, שכח בראש חודש או בחול המועד יעלה ויבא בשחרית, אף על פי שלא נזכר עד שהתפלל מוסף, מכל מקום צריך לחזור ולהתפלל שחרית. ואם עבר זמנה ישלימנה בתפלת המנחה. (וכעת בשעת ההדפסה ראיתי לידידי הרה"ג רבי אברהם כהן שליט"א, רב ומו"צ בתלפיות ירושלים, באור תורה מנחם אב תשמ"ג סימן קכ, שהעיר לנכון על דברי הבן איש חי כנ"ל, והביא שכן מצא לאחד מרבני לוב בספר יבורך גבר מערכת ראש חודש, שפירש דברי הרשב"א כדברינו, ושאם לא עבר עדיין זמן תפלת שחרית צריך לחזור ולהתפלל שחרית. ע"ש. ונכון). ועיין בשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קסט), ובשו"ת ארץ צבי פרומר (סימן פז). ע"ש.
וכעת נבאר אם כשחוזר ומתפלל שחרית כדי להזכיר יעלה ויבא, האם חייב לחזור ולהניח תפילין שחלץ לפני תפלת מוסף, כדי שיתפלל עמהן תפלת שחרית, שהרי אמרו בברכות (טו) הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל. וכתבו תלמידי רבינו יונה שם, בשם רבני צרפת, שחובה להתפלל עם התפילין. וכן מוכח בתוספות והרא"ש שם. ועיין עוד בבית יוסף (סוף סימן סו). וכן פסק בשלחן ערוך /או"ח/ (סימן כה סעיף ד'), שצריך שיהיו התפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפלה. ומבואר במגן אברהם (סימן סו ס"ק יב) שאם אין לו תפילין, מוטב שיתעכב מלהתפלל עד אחר תפלת צבור, ולשאול תפילין מחבירו כדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל בתפילין, וזה עדיף מתפלה בצבור. וכן כתבו האחרונים. אלא שלכאורה כאן הדבר תלוי במחלוקת הראשונים בתוספות ברכות (כו:) הנ"ל, שלדעת חכמי פרובינצא שהמתפלל בראש חודש ולא אמר יעלה ויבא, נחשב כאילו לא התפלל כלל, וכן כתב בספר האשכול, לפי זה עליו לחזור ולהניח תפילין בברכה, כדי שיתפלל שנית בהזכרת ראש חודש עם התפילין, ואילו לדעת רבינו יהודה שירליאון והמאירי והרשב"א, אף שלא אמר יעלה ויבא, אינו נחשב כאילו לא התפלל כלל, אלא צריך לחזור מפני שהחסיר מעין המאורע בתפלה, לפי זה אפשר שאין צריך לחזור להניח תפילין, אלא די לו להתפלל שחרית בהזכרת ראש חודש בלא תפילין. ולפי המבואר בתלמידי רבינו יונה והרא"ש, שלא יצא הדבר מידי ספק, וכן כתב בשלחן ערוך /או"ח/ (סימן קח סעיף יא), ראוי לחזור ולהניח תפילין לפני שיחזור להתפלל שחרית בהזכרת ראש חודש, כי מבואר בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן קח), שגם אחר תפלת מוסף בראש חודש, מותר ללבוש תפילין במנחה, או למי שרוצה ללובשן כל היום, ומרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן כה ס"ק יג) כתב, שכן נהגו קדושי עליון ומהם רבנים מקובלים המתנהגים בכל על פי דברי האר"י ז"ל להתפלל מנחה בראש חודש עם תפילין. ע"ש. והוא הדין כאן שהוא צריך לחזור ולהתפלל שחרית, לדעת הסוברים שדינו כאילו לא התפלל כלל, צריך לחזור ולהניח תפילין בברכה. וכן העלה בשו"ת בית שערים (חלק אורח חיים סימן קמה). ע"ש. אולם הגאון רבי שמעון גרינפלד בשו"ת מהרש"ג (סימן נב אות ג') פסק שבנידון זה לאחר שחלץ התפילין, אינו צריך לחזור ולהניחן כדי להתפלל שחרית שנית בהזכרת יעלה ויבא, שאין הכרח להתפלל שמונה עשרה בתפילין אלא מהיות טוב לכתחלה היכא דאפשר, אבל בנידון דידן שכבר התפלל בתפילין, רק שלא הזכיר ראש חודש, אינו צריך מן הדין לחזור ולהתפלל בתפילין לאחר שחלץ אותן. ע"ש. וכן כתב בשו"ת פרי השדה חלק א' (סימן צה). וע"ע בשו"ת פני מבין (חאו"ח סימן כא). ע"ש. וקצת סיוע לזה מדברי הפרי חדש (סימן תצו סעיף ג') והאחרונים שם, שהובאו בשו"ת יחוה דעת חלק ג' (סימן לה עמוד קד), בד"ה ולענין תפלה. ע"ש. ומכל מקום מה שכתבנו נראה נכון יותר, וכהוראת הרב בית שערים הנ"ל. ורק אם יש טירחא יתירה בדבר יוכל לסמוך על המקילים בצירוף דברי הרב בן איש חי שנה ב' (פרשת ויקרא אות יח) שחושש לדעת הרש"ש שסובר שאחר תפלת מוסף אין להניח תפילין כלל. (ועיין במה שכתבנו בשו"ת יביע אומר חלק ג' חלק אורח חיים סימן ה' אות ב'). ואם לא נזכר עד שעת מנחה שמתפלל מנחה שתים, אין צריך להניח תפילין בתפלת התשלומין, וכמו שכתב הרב בית שערים הנ"ל. ע"ש.

בסיכום: יחיד שהתפלל שחרית בראש חודש, ושכח לומר יעלה ויבא, בין שהתפלל בביתו, בין שהתפלל עם הצבור, אפילו נזכר לאחר שהתפלל מוסף, צריך לחזור ולהתפלל שחרית ולהזכיר ראש חודש, ונכון שיניח תפילין בברכה לפני שיחזור להתפלל שחרית. ואם לא נזכר אלא עד שעת תפלת המנחה, יתפלל מנחה שתים, ויאמר בשתיהן יעלה ויבא, ואין צורך לחזור ולהניח תפילין בשעת מנחה.