Why is it that all of the sidrei mishanyos are in the plural form - זרעים נשים נזיקין קדשים טהרות while only מועד is in the singular form and not מועדים? Here.
I will add the explanation of the Rav ztz"l [NOT NORMAL!!!:-)] who also noticed this quagmire and offered a solution:
"אמר ר"ל, מאי דכתיב, והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת, אמונת זה סדר זרעים".
היסוד הטבעי הוא הדבר שראוי לבקשו בכל ענין, בין בעניני החומר בין בעניני הרוח, וכאשר האלקים עשה את האדם ישר הנה כל התכונות הטובות הנן מוטבעות בו במקור יצירתו, וההפסד המוסרי הבא בעטיין של הנטיות הרעות הנם הדברים המשביתים את טבע הנפש מטהרה, ע"כ היסוד לכל טובה ולכל מוסר עליון, שהוא האמונה, הוא נעוץ בעומק הטבע הישר האנושי, ומשחיתי האמונה הם עוקרים בחזקת היד המלאה זימה ושוחד את האדם ממקור חייו הטבעיים הרוחניים, הנותנים לו שלות לב ושמחת נפש בעוה"ז ואחרית ותקוה לעוה"ב. והנה בתחילת היצירה, קודם שנתקלקלה הבריאה ע"י יצר לב האדם הרע, הלא היתה הזריעה היסוד הכלכלי הוא לבדו לבנ"א, כי אסור היה לאכול בשר , רק כל עשב זורע זרע ועץ עושה פרי, זהו היסוד המקיים את העולם. ע"כ גם כעת אחרי הירידה, שכונת התורה כולה היא להחזיר את העולם לתיקונו, והמון המסיבות כשיתנהגו ע"פ עצותיה העמוקות של תורה, הנתונות מפלא יועץ אדון כל המעשים ב"ה, הן מביאות את המצב המתוקן שכבר ירד ככה לאיתנו, ועוד בהרבה מעלות עולות לרגלי הירידה הגדולה, ע"כ בחקי ד' שבסדרי עניני הזריעה יש יחס ישר לענין כח האמונה היסודי. שההנהגה התורית עם הזרעים, שהם היסוד הטבעי הראוי להיות נשאר לעד לכח מחזיק ומקיים למין האנושי להעמידו על תמימות טבעו, 'עתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע' [יבמות ס"ג], כשם שהחלק הזה עסוק בחלק הטבעי שבמציאות, שבהיות האדם מסור לו כראוי נמשך הוא אל תמימות טבעו מצד גופניותו, כן החינוך הלימודי הזה פועל עליו להגביר עליו שלמות תמימות טבעו הרוחני, שהוא כח האמונה, אמונת זה סדר זרעים. אמנם ראוי שיתמלא כח האמונה בכל הקנינים הטובים הנקנים בעזר לימוד ועמל המסעדים אותו, מפרשים אותו ומרוממים אותו, ע"כ נרשם הוא ביחש של סמיכות, כלומר ראוי הוא להסמך לכל הקנינים הנשגבים הבאים ממנו ואליו הם שבים.
"עתיך, זה סדר מועד".
לעומת הפשיטות הנמצאת בהנהגה הטבעית שאינה מורכבת מהמון דברים מלאכותיים, שע"פ צביון החיים איננה לכאורה עשירה בגוונים שונים, כאשר הוא בהחיים שכבר יצאו מתחום הטבעיות הפשוטה, שאף שהפסידו את בהירותם ורעננותם אבל נתעשרו בצביונים שונים ומתחלפים, כדי לתקן דבר זה, יש בעצם ההדרכה הטבעית האמיתית, שהיא דרך ד' באמת המלאה קדושה ואמונת אומן, ערך החילוף ועשירות הצביון מפני הזמנים, רושם המועדים והשבתות וכל מועדי קודש המצויינים, שכבר נערכו בהשגחה אלהית ע"י המסיבות הקדושות שלמענם נקבעו, הם מעשרים בחילופם הטבעי את השיווי שיש בפשיטות החיים הטהורים, שהולכים ע"פ סדרי הטבע הטהור שלא נתקלקל. ועי"ז מתקבצים בחיים הטבעיים האמיתים, חיי התום והאמונה, שני היתרונות, יתרון הבריאות והטהרה בעצמן, ויתרון חילוף הצביונים ועשירות הרשמים ע"י חילופי העתים כשהם נשמרים ע"פ קדושתם, כתורה וכמצוה, שרק על פיהן יבאו לנו בכל תוכן קדושתם המקורית, שיהיו מקראי קודש הראויים לשמם בדבר ד' "אלה הם מועדי". וזה בא רק ע"י התלמוד המביא לידי מעשה בכל עניני תורת המועדים, הפרטיים והכלליים, שהם אחוזים ותלויים זה בזה, עתיך, זה סדר מועד.
