Sunday, September 17, 2017

The Importance Of Mesirus Nefesh

לרפואת אסתר רות בת נעמי שרה

There is always on emphasis on Yitzchak in Akeidas Yitzchak. Why? His mesirus nefesh, his self-sacrifice, was the root of all of the sacrifice that Jews have made for all of the generations when dying for Hashem's glory and name. 

When Yaakov received his brachos it says that Yitzchak smelled ריח בגדיו - the smell of his clothes. Chazal interpret this to mean ריח בוגדיו -  The smell of those "traitors" who rebelled against Hashem but returned at "crunch time" with great personal sacrifice. This refers to Yosef Meshisa and Yakum Ish Tzroros[*].

This teaches us that Yaakov merited these brachos because of the root of mesirus nefesh within him that was revealed in his descendents. The upshot is that Esav is excluded from the bracha, as Hashem said to Avraham  כי ביצחק יקרא לך זרע and Chazal expound ביצחק ולא כל יצחק - Some of Yitzchak [i.e. Yaakov] and not all of Yitzchak [excluding Esav]. 

The more mesirus nefesh we exhibit - the greater part we have in the brachos of Yitzchak. 

[עפ"י ס' ואני תפילה עמ' כ"ט]   



[*] דבר אחר: וירח את ריח בגדיו ויברכהו -- כגון יוסף משיתא, ויקום איש צרורות.

יוסף משיתא. בשעה שבקשו שונאים להכנס להר הבית, אמרו: יכנס מהם ובהם תחלה. אמרין ליה: עול, ומה דאת מפיק, דידך! נכנס והוציא מנורה של זהב. אמרו לו: אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו, אלא עול זמן תנינות, ומה דאת מפיק, דידך! ולא קיבל עליו.

אמר רבי פנחס: נתנו לו מכס ג' שנים ולא קיבל עליו. אמר: לא דיי שהכעסתי לאלהי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שניה?! מה עשו לו? נתנו אותו בחמור של חרשים, והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר: ווי, אוי, אוי, שהכעסתי לבוראי!


ויקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה, והוה רכיב סוסיא בשבתא. אזל קומי שריתא למצטבלא. אמר לו: חמי סוסי דארכבי מרי, וחמי סוסך דארכבך מרך. אמר לו: אם כך למכעיסיו, ק"ו לעושי רצונו! אמר לו: עשה אדם רצונו יותר ממך?! אמר לו: ואם כך לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו!

נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג, וחנק. מה עשה? הביא קורה, נעצה בארץ, וקשר בה נימא, וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה, ונעץ את החרב באמצע, והצית האור תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק. קדמתו האש, נפסקה הנימה, נפל לאש, קדמתו חרב, ונפל עליו גדר, ונשרף. נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה, וראה מטתו פרחה באויר. אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן: