The idea of this post is discussed in the book "The Art of Loving" by Erich Fromm.
Li-havdil, here is a passage that expresses the idea beautifully.
אין בתכונה של קיבוץ ציבורי בשום אופן, אפשרות לנטיה של החלשת האהבה העצמית... על כן אי אפשר כלל לדרוש שיהיה בעולם עם מוסרי, כי אם עם קדוש, עם שכל מה שיגביר את עצמו, כל מה שירומם את ערכו בפנים ובחוץ, כן ירומם ויגביר את האור והטוב בעולם. ונמצא שתמצית הטוב שבמוסר כלולה היא כבר בקדושה, בצורה יותר מפוארה, יפה ומענגת".
It is HOLY to love youself!!! It is HOLY for Am Yisrael to love themselves!!
Not the narcissistic-self-indulgent-self-aggrandizing-self-absorbed-obnoxious-love that so many feel for themselves that comes at the EXPENSE of others. But a sweet-holy-elevated-pure-self-love that extends to all.
The Mussar Sefarim inveighed against self-love because it often descended into something very ugly [in Chasidus this is called ביטול היש - self-negation]. But we also have the option of elevating it into something holy. What are we loving when we love ourselves?
Our G-dliness! Isn't that lovable? Don't we proclam daily that Hashem loves us [אהבה רבה אהבתנו]? So why should we feel different that He does??
The more I live and learn, the more I feel that the primary life emotion is love. I also feel that the world is lacking so much of it.
