Wednesday, April 19, 2017

The Chabad-nik And The Dangerous Prisoner



"לפני שנים רבות היה יהודי שנהג להתנדב בבית הסוהר בבאר שבע. הוא נהג לבוא לשם פעם בשבוע או שבועיים כדי ללמד אסירים תורה. כשהוא היה מגיע היו מודיעים לאסירים שמי שמעוניין יכול לצאת מן התא כדי להשתתף בשיעור.

בשלב מסוים הוא הבחין בכך שהיה תא אחד שאף פעם לא פתחו. שהה שם אסיר מסוכן במיוחד, שהיו נותנים לו לצאת מתאו במשך שעה אחת בלבד כל יום, ובשעה זו הקפידו ששאר האסירים יהיו בתאיהם. משראה שלא מאפשרים לאותו אסיר להשתתף, ביקש שייתנו לו להיכנס לתאו ולבוא אתו בדברים. בהתחלה סירבו, אבל הוא העמיד זאת כאולטימטום והתנה את המשך התנדבותו בכך שיאפשרו לו להיכנס לתא הזה. סגן מנהל בית הסוהר שאל אותו למה זה חשוב לו כל כך. הוא ענה: 'בוודאי יושב שם יהודי מסכן, אז אני רוצה להיכנס אליו'. אמרו לו אם כך, נאפשר לך להיכנס ונציב שמירה מבחוץ כדי שלא יאונה לך כל רע מצדו. בשעה היעודה הוא נכנס לתא, ורואה לפניו הר אדם. הוא מציג את עצמו – 'שמי משה, אני יכול להיכנס אליך?' והאסיר עונה 'כן'. אז הוא נכנס, התיישב על קופסת שימורים שהייתה שם בתא והושיט לו את ידו. כשהאסיר הבריון הזה לחץ לו את היד, הוא חשב שהיד שלו מתפרקת.

הוא נכנס אתו בדברים, ותוך כדי כך הוא הזכיר את משה, כשכוונתו למשה רבנו. האסיר שמע זאת ושאל אותו: 'מי היה משה?' הוא לא ידע כלום! מתברר שמכיתה ג' הוא לא היה בבית הספר. במשך שעתיים המתנדב ישב אתו בתא ושוחח אתו על יהדות, כשכל הזמן הוא שומע ברקע את צעדיהם של השומרים. האסיר בלע כל מילה בצימאון. בסוף הפגישה האיש הזה, שהיה חב"דניק, שאל את האסיר: 'אתה רוצה לשמח את אלוקים?' הוא השיב בחיוב, אז החב"דניק הציע לו להניח תפילין. האסיר אמר שהוא לא יודע איך עושים זאת. שאל אותו: 'באיזו יד אתה כותב?' 'אני לא כותב'. 'טוב, באיזו יד אתה מרביץ?' הראה לו את יד ימין. החב"דניק מרים לו את השרוול, ובמקום הנחת תפילין היה לו קעקוע מאוד לא יפה. החב"דניק הסיר מיד את מבטו מן הקעקוע והרהר בלבו אם מותר להניח תפילין על דבר כזה, ובסופו של דבר קיבל על עצמו שאם זאת עברה, הוא לוקח אותה על עצמו, והוא הניח לו תפילין.

כשיצא מהתא שאלו אותו: 'איזה כישוף עשית שם? שום עובדת סוציאלית לא מחזיקה שם מעמד אפילו חמש דקות!' הוא ענה בפשטות: 'בסך הכול לימדתי אותו תורה'. כעבור שבועיים הוא שב לבקר אותו. מיד כשנכנס לתא אמר לו האסיר: 'הפעם אתה לא צריך להזיז את העיניים, אתה יכול להניח לי את התפילין בשקט', והוא מיד הפשיל את שרוולו וחשף יד פצועה עם עור חתוך. מתברר שהוא שפשף את עורו עם מלח עד שהצליח למחוק את כתובת הקעקוע, וידו נותרה פצועה. החב"דניק ההמום ניסה להניח לו את התפילין כמה שיותר בעדינות, אבל בשלב מסוים האסיר אמר לו בקול חזק: 'מה זה צריך להיות? תהדק! תקשור!' הנה לכם יהודי שהיה בתחתית המדרגה, ובכל זאת – איזו נשמה הסתתרה בקרבו!

כך הרב קוק זצ"ל מלמד: 'גם כל הנשמות הנראות כטבועות במעמקי תהום גלי ים זועף, כל נשמות פושעי ישראל היותר נפולים, כולם באין נידח הנם שואפים והולכים, שוחים וזורמים, צועקים ממעמקי ים לגיבורי כוח, צדיקי עולם, לבוא לעזרתם, לזרוק להם עיגולי הצלה, חבל לאחוז' (שמונה קבצים, קובץ ב אות יד). צריך לדעת מה זה יהודים! צריך ללמוד מהי הפנימיות של עם ישראל".